בני הזוג פנו בתלונה לעירייה, שלטענתם לא עדכנה את הפרט המהותי והחשוב הזה בתיק הבניין במועד שבו ערכו בדיקה לפני הרכישה. במקביל הם מכרו את הדירה במחיר הפסד, ותבעו מהמוכרים פיצוי של 300 אלף שקל על הנזקים שנגרמו להם בעקבות הסתרת הליקויים בבניין.מאחר שהמוכרים סירבו לדרישתה, הגישו בני הזוג תביעה נגדם ונגד העירייה. את המוכרים הם האשימו בהסתרת הפגמים בדירה ובבניין, ואת העירייה ברשלנות במסירת המידע המלא לגבי הבניין.
בית משפט השלום בראשל"צ קבע שרוכשי דירה בחולון, שלא עודכנו על ידי המוכרים שבניין המגורים הוגדר "מבנה מסוכן", יפוצו בכ-154 אלף שקל. את הדירה הם קנו ב-840 אלף שקל, אולם לאחר הגילוי על הסכנה במבנה נאלצו למכור אותה ב-600 אלף שקל בלבד.
בתגובה טענו המוכרים שהאחריות היא בעצם של הבעלים המקוריים של הדירה, שמהם קנו אותה עוד ב-2008, והגישו נגדם הודעת צד שלישי. לעצם העניין הם הוסיפו שהתובעים בתביעה הנוכחית רכשו את הדירה לאחר שבדקו אותה וחתמו על סעיף בחוזה שבו ויתרו על כל טענה למום או פגם בנכס.
מרמה חמורה יותר מרשלנות
אבל השופט מוטי פירר קבע שמעשיהם של הנתבעים עולים כדי תרמית. לדבריו, הם ידעו היטב על מצבו של הבניין לפני שמכרו את הדירה, ואף שקלו לתבוע בעצמם את המוכרים הקודמים. עובדה זאת לא מנעה מהם "להסתיר בתורם" את המצב מהרוכשים החדשים. הוא ציין כי חתימה על סעיף ויתור התביעות אינה רלוונטית לנוכח העובדה שהפגם הוסתר במכוון.